ישנם הורים נשאים, שילדיהם חיוביים ל-HIV . הקושי לספר ברור, ונובע פעמים רבות מהחשש מתגובת הילד, כמו גם מרגשות האחריות המלווים את ההורים בנוגע לסיבת היות הילד חיובי. פעמים רבות ישנה דילמה קשה, מתי וכיצד נכון לספר. הילד מרגיש שהוא מתמודד עם משהו, אך לא ברור לו עם מה. הילד מבקר במרכז האיידס באופן שוטף, כל מספר חודשים מרגע לידתו, וכן נוטל תרופות על בסיס יומי.
אין פרוטוקול כתוב לגבי הדרך הנכונה והזמן הנכון להתחיל לספר לילד על נשאותו. העדיפות היא שהמידע לגבי מצבו יגיע מכם ולא בדרך עקיפה, כמובן שניתן ומומלץ מאוד להסתייע באנשי המקצוע במרכז האיידס או באנשי המקצוע בוועד למלחמה באיידס.
יש לספר זאת בהדרגה ובהתאם לגילו. ההבנה בכל גיל משתנה ולכן מה שנתחיל לספר בגיל 10, יהיה שונה ומצומצם ממה שנספר לו בגיל 14. למרות כל הנאמר, ישנה חשיבות אדירה לספר לילד בסיוע חיצוני לפי הצורך מחד גיסא, ומאידך גיסא להבין שעדיף לעשות זאת מוקדם ממאוחר.