תרופות נגד נגיפים מכוונות לרוב לפגוע במעגל השכפול של הנגיף, ובכך למנוע את התרבותו והתפשטותו בגוף. ההבדל בין קבוצות התרופות הקיימות נגד נגיף ה-HIV הוא מיקום פעולתן במעגל השכפול.
הטיפול התרופתי המשולב נגד HIV חייב לכלול מספר תרופות אליהן רגיש הנגיף, לפחות משתי קבוצות שונות. כך, בכל רגע נתון, נוגדי ה-HIV מנסים לחבל בכמה נקודות קריטיות במנגנון השכפול, כדי להערים על נטייתו "החמקמקה" של הנגיף ולנסות למנוע ממנו לפתח עמידות לטיפול.
חשוב לציין כי התרופות השונות בכל קבוצה נבדלות לרוב אחת מהשנייה בתופעות הלוואי שלהן, ופחות ביעילות התרופה. בניסיון להפחית את תופעות הלוואי של התרופות, נעשים כיום מאמצי-על בתחום המחקר לשם ייצור תרופות חדשות מהקבוצות הקיימות, וזאת לצד פיתוח של גישות טיפוליות וקבוצות תרופות חדשות לחלוטין.
NRTI (Nucleoside analogue Reverse Transcriptase Inhibitor)
משפחת התרופות הראשונה שהוכחה כיעילה לטיפול בנגיף.
תרופות מקבוצה זאת מונעות מהנגיף להפוך את ה-RNA, החומר הגנטי הנגיפי, לצורה הדומה ל-DNA, החומר הגנטי של הגוף, ובכך למנוע את כניסת החומר הגנטי של הנגיף לתוך התא.
תרופות ממשפחה זו מצויות כמעט בכל שילוב תרופתי לטיפול ב-HIV. יתרונן של התרופות החדשות יותר מקבוצה זו:
- התרופות פחות קשורות בעלייה ברמות השומנים, בחומצת חלב, וגורמות פחות לאנמיה בהשוואה לתרופות מהדור הישן. כיום אף יש תרופות שפוגעות בכליות ובעצמות פחות מאשר התרופות הנוכחיות.
- התרופות פחות מושפעות מאינטראקציות עם תרופות אחרות, ופחות משפיעות על תרופות אחרות – ולכן נוחות לשימוש.
- לתרופות המודרניות מקבוצה זאת מחסום גבוה יותר מפני יצירת עמידות לנגיף בהשוואה לתרופות מהדורות הקודמים.
NNRTI (Non-Nucleoside Reverse Transcriptase Inhibitor)
קבוצה זו דומה לקודמת בגלל שגם היא מנסה למנוע מהנגיף להפוך את ה- RNA הנגיפי ל- DNA אנושי. ההבדל בדרך פעולתה היא שכאן התרופות מעכבות באופן ישיר את האנזים הנגיפי Reverse Transcriptase (שאחראי על הפיכת ה- RNA ל-DNA). התרופות מקבוצה זו נקשרות לאנזים הנגיפי ומונעות ממנו לעבוד. כך בעצם הנגיף לא מצליח להפוך את החומר הגנטי הנגיפי לחומר הגנטי האנושי והדבקתו של התא נמנעת.
דברים שחשוב לדעת על קבוצת ה-NNRTI: לתרופות ממשפחה זאת "זמן מחצית חיים" ארוך במיוחד, כלומר – לאחר שמפסיקים לקחת את התרופה, היא נשארת בדם במשך ימים רבים ולעתים שבועות. כיוון שכך חוקרים היום את יעילותה של אחת מהתרופות השייכות לקבוצה זאת לטיפול במתן זריקה אחת לתקופה (יחד עם תרופה נוספת כמובן).
מעכבי פרוטיאז PI (Protease Inhibitors)
מעכבי הפרוטאז הן קבוצת התרופות השנייה שאושרה לשימוש וגרמה להתקדמות המשמעותית ביותר ברפואת HIV. תרופות אלו פוצחו בתהליך חדשני בסיוע הדמיה מרחבית של מבנה האנזים.
כיצד הן פועלות?
בעת שכפול הנגיף בתא נוצרת שרשרת ארוכה של חלבונים נגיפיים המחוברים אחד לשני. על מנת ליצור חלבונים פעילים יש "לחתוך" את השרשרת ולהפריד את החלבונים. ללא חיתוך השרשרת ויצירת חלבונים פעילים – הנגיף לא יכול להמשיך ולתפקד. החיתוך נעשה על-ידי אנזים נגיפי הנקרא פרוטאז (Protease).
קבוצה זו של תרופות נקשרת לאנזים הפרוטאז וכך מעכבת את פעילותו. בדרך זו נפגע הייצור של נגיפי HIV תקינים, ולכן נמנעת הדבקה של תאים נוספים.
התרופות ממשפחה זו נמצאו יעילות ביותר לדיכוי נגיף ה-HIV, ובשל עובדה זו הן אלו שגרמו למעשה למהפך ביכולת הטיפול ולהפיכת המחלה למחלה כרונית. יתרון חשוב שלהן הוא הקושי היחסי של הנגיף לפתח נגדן עמידות בהשוואה לתרופות אחרות.
לתרופות הראשונות מקבוצה זאת היו תופעות לוואי קשות כולל עלייה בסיכון למחלות כלי דם כולל התקפי לב ואירועים מוחיים, וכן נטייה להתפתחות סכרת ולהצטברות שומן באזורים שונים בגוף עם פגיעה אסטטית (ליפואטרופיה), אולם התרופות החדשות יותר הרבה יותר בטוחות. חסרונן העיקרי של תרופות אלה הוא בקשרי הגומלין שהן עלולות ליצור עם תרופות רבות אחרות – בין אם כאלו שמורידות את יעילות ה-PI, או כאלו שיעילותן נפגעת עקב שימוש ב-PI. השימוש כיום בתרופות ממשפחה זאת הצטמצם במידה ניכרת ומשתמשים בהן בעיקר בחולים שאינם נצמדים בצורה טובה לטיפול התרופתי או שהנגיף שלהם פיתח עמידות לתרופות אחרות.
מעכבי אינטגראז (Integrase Inhibitors)
תרופות מקבוצה זו נקשרות לאנזים הנגיפי אינטגראז, מעכבות את פעילותו, ובכך בעצם נמנעת החדירה של DNA נגיפי (אחרי שהפך מ- RNA ל-DNA) לתוך ה-DNA התאי. תהליך זה מונע הדבקה של התא בנגיף וכפועל יוצא מכך נפגע פס הייצור של נגיפים חדשים.
יתרונותיה של תרופה מקבוצה זו הם:
- תרופות מקבוצה זאת יעילות ביותר ובכל המחקרים נמצא כי הן יעילות מהתרופות מהקבוצות הקודמות. לחלק מתרופות אלה מחסום גבוה ביותר נגד התפתחות עמידות.
- שיעור תופעות הלוואי עם תרופות אלה נמוך ביותר. הן מאוד נוחות ללקיחה, וכמעט ואין להם קשרי גומלין עם תרופות אחרות.
- היא פוגעת פחות מכל שאר הקבוצות בפרופיל השומנים ולכן יתכן ופחות מסוכנת לכלי הדם – ללב ולמוח.
מעכבי חדירה (מעכבי הקולטן CCR5)
החלבונים שעל מעטפת נגיף ה-HIV זקוקים להיקשר לשני קולטנים על מעטפת התא האנושי כדי להיכנס לתוכו. הקולטנים הם CD4 עבור כל נגיפי ה-HIV ואחד משני הקולטנים CCR5 או CXCR4. רוב נגיפי ה-HIV משתמשים בקולטן CCR5, אך לא כולם.
קבוצת תרופות זו נקשרת לקולטן CCR5 על מעטפת התא האנושי. מהלך זה מונע למעשה את יכולת נגיף ה-HIV מלהיקשר למעטפת התא האנושי, ובכך נמנעת יכולת הנגיף להיכנס לתא ולהדביק אותו.
השימוש בתרופה זו מותנה בבדיקת דם שמזהה האם הנגיף הקיים בדמו של נבדק מסוים "משתמש" בקולטן מסוג CCR5 או CXCR4. כמובן שהתרופה תהיה יעילה רק אם הנגיף משתמש ב-CCR5. לשם כך נדרשת בדיקה ייעודית טרום תחילת הטיפול בתרופה מקבוצה זו, אשר מוודאת את יעילות התרופה על הנגיף.
תרופות מקבוצה זו שונות מהותית מכול התרופות האחרות לטיפול ב-HIV מפני שהן חוסמות חלבון הנמצא באופן טבעי בתאי הגוף, ולא מעכבות חלבון נגיפי.
מעכבי קפסיד (Capsid Inhibitors)
מעכבי קפסיד הם סוג חדש של תרופות לטיפול ב-HIV, שפועלות בצורה שונה מהתרופות המסורתיות. הן פוגעות במבנה הקפסיד – המעטפת החלבונית של הנגיף – ומונעות ממנו להשתכפל ולחדור ביעילות לתאי מערכת החיסון. בזכות הפעולה הייחודית שלהן, תרופות אלה עשויות להיות יעילות גם במקרים שבהם הנגיף פיתח עמידות לתרופות אחרות. כיום מדובר בטיפול חדשני שנמצא בשימוש מוגבל, אך הוא מציע תקווה להרחבת אפשרויות הטיפול ולפוטנציאל של טיפולים ארוכי טווח יותר.
מעכבי ההבשלה (Maturation Inhibitors)
קבוצת התרופות החדשה ביותר, הנמצאת בשלב מחקרי. תרופות מקבוצה זו עדיין לא רשומות ולכן אינן מאושרות לשימוש.
התרופה מעכבת שלב מתקדם במנגנון יצירת הנגיף בתא, וגורמת ליצור נגיפים "מקולקלים". כך נמנעת הדבקה של תאים נוספים.