זיהומים אופורטוניסטיים (נצלניים) הינם זיהומים המנצלים את היחלשותה של מערכת החיסון.
ללא תרופות כנגד נגיף ה-HIV, ממשיך הנגיף לגרום לשחיקת מערכת החיסון ולירידה קבועה במספר תאי ה-CD4. כאשר מספר התאים מגיע לסף קריטי (200> תאים לממ"ק דם), מדובר בדיכוי משמעותי של מערכת החיסון. במצב זה קיימת סכנה משמעותית למחלות המכונות אופורטוניסטיות.
חשוב לציין כי המזהמים שגורמים למחלות אלו (חיידקים/נגיפים/ זיהומים פטרייתיים), נמצאים תמיד בסביבתנו אך כל עוד פעילותה של מערכת החיסון תקינה, הם אינם מצליחים להתפתח בגוף. רק כאשר מערכת החיסון נחלשת, גורמים אלו עלולים להוביל למחלות, חלקן קשות ביותר. נציין כי ה-HIV אינו הגורם היחיד להיחלשות מערכת החיסון. קיימים מצבים נוספים שעלולים להוביל לכך (כמו למשל תרופות מדכאות חיסון כולל סטרואידים או טיפולי כימותרפיה).
הזיהומים האופורטוניסטיים מתחלקים לכמה משפחות עיקריות:
זיהומים חיידקיים (כגון: שחפת, MAC).
זיהומים נגיפיים (כגון: הרפס, CMV).
זיהומים פטרייתיים (כמו למשל קנדידה).
זיהומים פרזיטריים (כגון טוקסופלסמה).
גידולים סרטניים (כמו למשל סרקומה ע"ש קפושי).
בחלק זה נסקור את הזיהומים האופורטוניסטיים השכיחים ב-HIV ונתייחס לכמה דברים שחשוב להקפיד עליהם כדי לשמור על מערכת החיסון.
בעיקרון אנשים החיים עם HIV אשר ספירת תאי ה-CD4 שלהם גבוהה מ-500 (תאים לממ"ק), אינם נמצאים בסיכון לזיהומים אופורטוניסטיים. אלו שרמת ה-CD4 היא סביב 500, עשויים להיחשף לכמה זיהומים פשוטים יחסית עקב תנודות יומיות ברמת ה-CD4 (דוגמה לכך היא זיהום נרתיקי הנגרם על ידי פטריית הקנדידה, פרטים על כך בהמשך).
זיהומים אופורטוניסטיים בקרב נשאי HIV שאינם מקבלים טיפול תרופתי נגד HIV יכולים להופיע כמעט בכל רמה של CD4, אך ככל שספירת ה-CD4 יורדת, עולה בהתאמה הסיכון למחלות אלו.
כאשר ספירת ה- CD4 יורדת מתחת ל-500, נשאי הנגיף חשופים לזיהומים אופורטוניסטיים מהסוגים הבאים:
קנדידה, פטרת – זיהומים פטרייתיים מהווים בעיה רפואית שכיחה בקרב אנשים עם HIV, בעיקר כשספירת CD4 נמוכה מ-200 תאים לממ"ק דם. התצוגה הראשונית של המחלה מתבטאת בזיהומים המביאים למשטחים לבנים בפה ובלוע ו/או בנרתיק.
חשוב מאוד שכל אישה הסובלת מפטרייה בנרתיק, תדווח על כך לרופא ה-HIV שלה, היות והדבר יכול להעיד על ירידה בספירת ה-CD4. הטיפול בפטרת הנרתיק כולל טבליות לנטילה דרך הפה, משחות למריחה על העור מסביב לפתח הנרתיק ופתיליות מיוחדות הנוגדות זיהום פטרייתי המוחדרות לנרתיק עצמו. מומלץ להיוועץ ברופא המטפל על כך.
הרפס – משפחה של נגיפים המתיישבים בעיקר במערכת העצבים, וגורמים לקשת רחבה של סימפטומים: פריחה בעור ובריריות, דלקת כבד, פגיעות במערכת העצבים המרכזית, גידולים ממאירים ולעתים נדירות ביותר אף מוות. התופעה הנפוצה ביותר הקשורה בוירוס ממשפחת ההרפס בקרב האנשים שחיים עם HIV נקראת הרפס זוסטר או שלבקת חוגרת. תופעה זו מתבטאת בפריחה שלפוחיתית ומלווה בכאב עז. הפריחה יכולה להופיע בכל איזור בגוף, בית חזה, פנים, בטן או גפיים, ובד"כ מופיעה על פני חצי גוף בלבד – הימני או השמאלי. הנגיף הגורם לתופעה זו נקרא וריצלה-זוסטר, והוא גם הגורם לאבעבועות רוח. לכן במידה ומעולם לא חליתם באבעבועות רוח רצוי להתרחק מילדים שחולים במחלה. קיים טיפול תרופתי שמטרתו לקצר את משך המחלה ולהפחית את הכאבים החמורים שנלווים לה.
סוגים נוספים של הרפס: סימפלקס=HSV, הרפס 8 (8-HHV) ונגיף הציטומגלו CMV= (פרטים מלאים על CMV בהמשך הפרק).
שחפת – מחלה זו מהווה גורם מוות מוביל בקרב אנשים שחיים עם HIV בעולם, בעיקר באזורים בהם קיימת נגישות נמוכה לטיפול תרופתי נגד HIV. המחלה נגרמת על-ידי משפחת חיידקים המצויים בכשליש מאוכלוסיית העולם במצב רדום ומתפרצים עם קריסת מערכת החיסון. שחפת מופיעה לרוב כאשר CD4<200, אך עלולה להופיע גם בערכי CD4 גבוהים יותר. התסמינים של שחפת ריאתית כוללים בין היתר: שיעול ממושך ודמי, כאב בחזה, חוסר תאבון וירידה במשקל. אך שחפת עלולה לפגוע כמעט בכל איבר אחר בגוף, ובעיקר במח, מערכת השלד ובלוטות לימפה. קיים טיפול אנטיביוטי ממושך שמורכב לרוב מכמה סוגים של תרופות (זאת כדי למנוע מהחיידק לפתח עמידות).
סרקומה ע"ש קפוסי Kaposi's Sarcoma (KS) – גידול סרטני ממאיר שהיה מוכר בעולם הרפואה עוד בטרם עידן האיידס, אולם באנשים קשישים בלבד. כיום, מי שחשוף בעיקר למחלה זו הם אנשים שסובלים מתפקוד לקוי של מערכת החיסון, אך גם אנשים עם פעילות תקינה של מערכת החיסון יכולים לחלות בסרטן זה. הגידול מתבטא בנגעים עוריים חומים/אדמדמים/סגולים על פני העור, הריריות, וגם באיברים פנימיים. היום ידוע כי וירוס HHV-8 אחראי להתפתחות הגידול הזה.
מאז שהחל השימוש בטיפול התרופתי המשולב (ART) שכיחות הגידול בקרב אוכלוסיית אנשים החיים עם HIV ירדה באופן דרמטי. ידוע כי הגידול יכול לסגת עם תחילת הטיפול התרופתי נגד HIV. במקביל לכך, קיים טיפול רב מערכתי שתלוי בדרגת חומרתה של המחלה: החל מטיפול מקומי על העור (בעזרת משחות), דרך טיפול בנגעים ברקמות הריריות (בעזרת הזרקה מקומית), וכלה בטיפולים כימותרפיים (במקרים שהגידול שלח גרורות לאיברים פנימיים).
כאשר ספירת ה-CD4 נמוכה מ-200, עולה הסיכון לזיהומים אופורטוניסטיים נוספים הכוללים:
PCP (Pneumocystis pneumonia) הוא זיהום פטרייתי הגורם לדלקת ריאות קשה ביותר, היכולה לסכן חיים. דלקת ריאות מ-PCP היא מהנפוצות והמוכרות בקרב אנשים החיים עם HIV ומערכת חיסון לקויה. חמשת המקרים המתועדים הראשונים של איידס ב-1981 היו מקרים של גברים שנפטרו מ-PCP. דלקת הריאות מופיעה לרוב כאשר ערך תאי ה-CD4 קטן מ-200. קיים טיפול מונע ל-PCP, שניתן על פי המלצת הרופא (בדרך כלל כשה-CD4 צונח מתחת ל-200). במידה והמחלה פורצת, הטיפול ל-PCP ניתן לרוב בתנאים של אשפוז באמצעות תרופות דרך הווריד.
במקביל לכך, וכדי להימנע מסיבוכים נוספים הקשורים לריאות חשוב לקבל את חיסוני השגרה השנתיים, ביניהם: חיסון עונתי נגד שפעת, וחיסון נגד חיידק הפנוימוקוק הגורם דלקת ריאות. למידע נוסף, ניתן להיוועץ ברופא המטפל.
כאשר ספירת ה-CD4 היא מתחת ל-100, חשופים הנשאים לזיהומים אופורטוניסטיים מהסוגים הבאים:
טוקסופלזמה – מחלה הנגרמת על-ידי טפילים המועברים מחתולים או מאכילת בשר נא. ברוב המקרים הטפיל חי "בשלום" עם הגוף המאכסן, ולא מתפתחת מחלה. במצב של כשל חיסוני הטפיל "משגשג", ועלול לגרום לפגיעה קשה במוח ובעיניים. מאחר ובאוכלוסייה הכללית שכיחות הנשאות לטוקסופלזמה היא יחסית גבוהה, המחלה שכיחה בקרב אנשים החיים עם HIV עם מערכת חיסון לקויה. באנשים עם דיכוי חיסוני, המחלה עשויה להסב פגיעה חמורה במערכת העצבים, בעיניים, בראות ובלב. קיים טיפול תרופתי המורכב לרוב משתי תרופות שהן אנטגוניסטיות לחומצה פולית אשר חיונית לקיומו של הטפיל בגוף. הטיפול ניתן במשך מספר שבועות.
CMV (ציטומגלוירוס) – נגיף ממשפחת ההרפס, שנשאר בגוף האדם לכל אורך חייו. קרוב ל-80% מאוכלוסיית העולם הבריאה הם נשאי CMV. בעת כשל מערכת החיסון הנגיף מתפרץ, ויכול להיות קטלני. מסיבות אלו, CMV שכיח ביותר באנשים עם HIV וכשל חיסוני. הוא יכול לגרום לדלקת ברשתית העין עד לעיוורון, לפגיעה קשה במערכת העיכול, ולדלקות בריאות, בכבד ובמערכת העצבים. קיימות מספר תרופות לטיפול בזיהום על רקע הדבקה בנגיף זה.
כאשר ספירת ה-CD4 נמוכה מ-75, עולה הסיכון ל:
MAC- הזיהום החיידקי השכיח ביותר בקרב אנשים עם HIV בעולם המערבי. החיידקים מתיישבים במערכת העיכול ו/או הנשימה, ומשם עוברים לדם וגורמים לתופעות של חום, צמרמורות, הזעות לילה, חוסר תיאבון, כאבי בטן, איבוד משקל ושלשול. זיהום ה-MAC יכול להתפשט לבעיות בעיניים, בעור ובעצבים. ללא טיפול מתאים, החיידקים עשויים לגרום למוות תוך פחות מחצי שנה. קיים טיפול אנטיביוטי המורכב ממספר תרופות המשולבות יחדיו. בכדי להפחית את הסיכון להתפתחות המחלה במקרים בהם רמת ה-CD4 נמוכה מאוד, ייתכן והרופא ימליץ גם על טיפול מונע באמצעות תרופות אנטיביוטיות. לפרטים נוספים ניתן להיוועץ ברופא המטפל.
דברים שחשוב להקפיד עליהם בטיפול בזיהומים אופורטוניסטיים ובשמירה על מערכת החיסון
כאשר רופא ה-HIV רושם לך, במידת הצורך, טיפול שאמור למנוע התפתחות של חלק מהזיהומים האופורטוניסטיים, חשוב לשאול אותו לגבי תופעות הלוואי האפשריות לתרופות שרשם לך, וליישר עמו קו לגבי האופן שבו צריך לנהוג במידה ומופיעה לך פריחה בגוף, או תופעות לוואי אחרות הקשורות למערכת העיכול או סיבוכים אחרים. יש להדגיש כי לא בכל המקרים הטיפול המונע אכן מצליח למנוע את הזיהום.
כדי לסייע במניעת מחלות מסוימות, חשוב גם לאמץ הרגלים בריאים שממזערים את סיכויי החשיפה לגורמי הסיכון. כך למשל, אם ספירת ה-CD4 שלך נמוכה ולא נחשפת בעבר לטפיל הטוקסופלסמה מומלץ להימנע מאכילת בשר נא או בשר שלא בושל כראוי (לכל אוהבי הקרפצ'יו), להקפיד על שטיפת ידיים אחרי כל התעסקות עם בשר נא או אחרי עבודה בגינה (הטפיל יכול להיות בקרקע) או טיפול בחתולי רחוב, ובמידה ויש בבעלותכם חתול, לשטוף את הידיים היטב אחרי כל התעסקות עם ניקוי ההפרשות שלהם (ניקוי ארגז החול).