כחיובי ל-HIV, שמירה על בריאותך המינית, הגופנית והנפשית תשפר מאד את איכות חייך ותאפשר חיים ארוכים, בריאים ומלאים. מחלות מין בנוסף לנגיף ה- HIV מהוות סיכון בריאותי מתמיד שרצוי להימנע ממנו. כדאי לדעת כמה עובדות חשובות על HIV, מחלות מין ומה שביניהם:
בעולם כולו ישנה עליה מתמדת במספר ההדבקות במחלות מועברות במין.
מתרבים המקרים של מחלות מועברות במין העמידות בפני הטיפולים המוכרים.
נוכחות של מחלה מועברת במין אחת מעלה בהרבה את הסיכוי להידבק במחלות נוספות.
הטיפול במחלות מין כאשר יש כבר נוכחות של HIV עשוי להיות מורכב יותר.
נשאי HIV, גם תחת טיפול תרופתי, נמצאים בסיכון מוגבר לסרטן צוואר הרחם ולסרטן הרקטום. סרטנים אלה קשורים לנגיף הפפילומה (HPV) אשר מועבר ביחסי מין.
הדרך העיקרית למנוע הדבקות במחלות מין היא שימוש קבוע בקונדום והתחסנות מפני מחלות להן קיים חיסון. על מנת להימנע מסיבוכים ונזקים בריאותיים, חשוב לבצע גם בדיקה תקופתית לגילוי מחלות לא סימפטומטיות וטיפול על פי הצורך.
סטאטוס חיובי ל- HIV אינו מקטין את הסיכון למחלות מין אחרות. למעשה ההפך הוא הנכון: מחלות מין נוספות כמו עגבת (סיפיליס), גונוריאה (זיבה), כלמידיה, הפטיטיס ומחלות שונות הנגרמות על ידי וירוס הפפילומה, נצפות בשיעור גבוה יותר בקרב אוכלוסייה חיובית ל- HIV מאשר בכלל האוכלוסייה. בנוסף, חלק מהמחלות הללו עשויות להיות חריפות יותר וקשות יותר לטיפול בנוכחות נגיף ה-HIV. עגבת (סיפיליס), לדוגמא, מופיעה לעיתים אצל נשאי HIV כבר בשלב המתקדם שלה (עגבת שניונית ושלישונית) קרוב מאד יחסית להדבקה, בשלב שבו היא כבר עשויה לפגוע במערכת העצבים ובמח, והטיפול בה הופך להיות מורכב יותר.
מניעת מחלות מין אצל חיוביים אינה שונה משאר האוכלוסייה, ובעקבות הסיכונים המוגברים יש להקפיד עליה אף יותר. מניעה ראשונית באמצעות שימוש מתמיד בקונדום בקיום יחסי מין היא היעילה ביותר. לאחריה, במידה והיה חשש לחשיפה אפשרית, קיים היום טיפול מונע לאחר חשיפה, הניתן כמנה חד פעמית של 200 מ"ג (שני כדורים בו זמנית) אנטיביוטיקה מסוג דוקסילין, עד 72 שעות מהחשיפה. טיפול זה המוכר כ-DoxyPEP יכול לצמצם את הסיכון להדבקה בכלמידיה ועגבת במעל 70% ובזיבה בכ-50%.
מניעה נוספת באמצעות בדיקות תקופתיות, וקבלת טיפול מידי במקרה של הדבקה היא בעלת חשיבות רבה, כיוון שגם במקרה הזה, גילוי מוקדם וטיפול מהיר ויעיל – מונע סיבוכים והדבקות נוספות.
על מנת למזער את הסיכוי להידבק במחלות מין יש להקפיד על:
קבלת חיסון לצהבת נגיפית מסוג A ו-B (אשר לרוב ניתן במרכז האיידס בתחילת המעקב). אם אינכם בטוחים שהתחסנתם ניתן לבדוק רמת נוגדנים בבדיקת דם פשוטה המתבצעת בקופת חולים. בנוסף, מומלץ לקבל חיסון לנגיף הפפילומה (HPV) לפי התווית משרד הבריאות (נשים עד גיל 45, גברים עד גיל 26, כחלק מסל הבריאות. ההמלצה לגברים המקיימים יחסי מין עם גברים להתחסן בכל גיל, בעלות השתתפות עצמית).
שימוש בקונדום בכל יחסי מין, אשר מפחית באופן משמעותי את הסיכוי להדבקה ברוב מוחלט של מחלות המין, ואף מונע לחלוטין העברה של חלקן.
בדיקות סקר תקופתיות לגילוי מחלות מין נפוצות, לפחות פעם בשנה – ניתן לבצע דרך קופת חולים, דרך מרכזי האיידס או דרך מרפאות משרד הבריאות למחלות מין.
הפטיטיס (דלקת כבד נגיפית \ צהבת C)
דלקת כבד נגיפית הנגרמת על ידי הנגיף HCV – Hepatitis C Virus היא אחת המחלות הנלוות המשמעותיות ביותר עבור אנשים החיים עם HIV. הדבקה כפולה ב- HIV וב-HCV הופכת את הטיפול בשתי המחלות למורכב יותר ואת סיכויי התחלואה הנלווית ואף את התמותה למעט גבוהים יותר.
כיום ידוע כי ל-HIV יש השפעה ישירה על התקדמות מחלת הכבד, במקרים בהם יש הדבקה בשני הנגיפים. המשמעות היא שבקרב אנשים החיים עם HIV, מחלת הכבד הנגרמת על ידי HCV, צפויה להיות סוערת יותר מאשר באנשים ללא HIV. בנוסף, הסיכון שלהם לפתח פגיעה כבדית משמעותית הוא גבוה יותר. לכן, כל אדם המאובחן עם HIV עובר מיד בדיקות לשלילת נוכחות של HCV, גם אם אינו מתלונן או מראה סימנים של מחלת כבד. כן מומלץ לחזור על הבדיקה באופן שיגרתי פעם בשנה במסגרת הבדיקות המתבצעות במרכז הרפואי.
משמעות נוספת של הדבקה כפולה ב-HIV וב-HCV היא בכך שחלק מהתרופות הניתנות לטיפול באחד מהנגיפים משפיע גם על השני. בפועל, עובדה זו מחייבת כל אדם שמתחיל טיפול ב- HCV לקבל טיפול מלא גם ל- HIV, ולבחור פרוטוקול טיפולי נגד HIV שאינו יוצר תגובות בין-תרופתיות שליליות.
כמו כן, חשוב להבין את דרכי ההדבקה ב-HCV ולנסות להימנע מהתנהגות המהווה סיכון להדבקה. דרכי ההדבקה ב-HCV דומות לאלה של HIV, כלומר בחשיפה לדם או דרכי מין של נשא HCV, אך סיכויי ההדבקה שונים. בעוד שרוב ההדבקות ב-HIV הן כתוצאה מיחסי מין לא מוגנים, רוב נשאי ה- HCV נדבקו בעקבות שימוש משותף במזרקים, מקצתם נדבקו בעקבות קיום יחסים לא מוגנים, ובחלק מהמקרים דרכי ההדבקה לא ידועות.
לאחר ההדבקה, הנגיף חודר לתוך תאי הכבד. מערכת החיסון שלנו מזהה את התאים המודבקים, ומסלקת אותם מהגוף. למרות זאת, ברב המקרים, מערכת החיסון לא מצליחה להשתלט על כל התאים המודבקים, וכך נשארים בגוף תאים המכילים את הנגיף, אשר בדומה לנגיף ה-HIV ממשיך להדביק תאים אחרים. מצב זה בו הנגיף לא מסולק מהגוף מכונה דלקת כבד כרונית, אשר עשויה להוביל לשחמת הכבד ולצורך בהשתלת כבד. מבין אלה שנדבקים ב-HCV, רק כ– 20% יחלימו לגמרי ו"יסלקו" את הנגיף מגופם ללא טיפול תרופתי נוסף.
מיד לאחר ההדבקה ב-HCV עלולים להופיע תסמינים הכוללים חולשה כללית, חוסר תאבון, בחילות והקאות, כאבים בבטן ימנית עליונה ולעיתים חם נמוך. רק בחלק קטן מן המקרים תופיע צהבת בעור ובעיניים. תסמינים אלה ברובם אינם ייחודיים לדלקת כבד נגיפית כלשהיא, ובוודאי שאינם מצביעים בהכרח על הדבקה ב-HCV. הם מופיעים רק בכ–20% מהמקרים של הדבקה ב- HCV ולכן, רוב החולים אשר נדבקו ב-HCV אינם מאובחנים כלל בשלב החריף ולא מודעים לכך שנדבקו.
בשנים האחרונות קיים טיפול תרופתי אפקטיבי, הנמצא בסל התרופות והמביא לריפוי מלא מ-HCV, לאחר טיפול הניטל דרך הפה של עד 3 חודשים.